גלגולו של חפץ | Página 21

‫כיתה ו‪1‬‬ ‫כיסוי כרית להגשת תינוק לברית מילה‬ ‫של משפחת שהרבני‬ ‫כיסוי הכרית הוא למעשה ציפית שנוצרה על ידי סבתא של סבתא שלי‪ ,‬בעירק לפני יותר‬ ‫מ‪ 100 -‬שנה‪.‬‬ ‫האמהות בעירק היו נוהגות להלביש את התינוקות שעושים להם ברית‪ ,‬בחליפה מיוחדת‬ ‫שתפרו לכבוד הברית‪ :‬שמלה‪ ,‬כובע וגרביים‪ ,‬שאותם תפרו בלבן – סמל לטוהר‪.‬‬ ‫את השמלה תפרו כדי שלמוהל יהיה נוח להרים אותה בזמן הברית‪ ,‬והציפית של הכרית‬ ‫נעשתה כדי לעטוף את הכרית בה מגישים לסנדק את התינוק‪.‬‬ ‫סבתא של סבתא שלי העבירה את החפץ לבת שלה‪ ,‬סבתא רבתא שלי והיא העבירה לבתה‬ ‫(סבתא שלי)‪ .‬סבתא שלי מתכוונת להעביר את הציפית לאמי‪ ,‬וכך זה יעבור הלאה מדור‬ ‫לדור‪ .‬הציפית נשמרה היטב כבר למעלה ממאה שנה‪ .‬כעת הציפית בבעלות סבתי‪.‬‬ ‫על הציפית מצויר עיטור שנראה כענף עם עלים ופרחים‪ ,‬אך לא ידוע עם ישנה משמעות‬ ‫מיוחדת לבחירה בעיטור זה‪ .‬סבתי מקשרת את העיטור להמשכיות‪ :‬ענפי הצמח יוצרים‬ ‫תחושה של צמיחה והמשכיות‪.‬‬ ‫הציפית שימשה את כל התינוקות שנולדו במשפחה עד היום (לפני שנתיים בפעם‬ ‫האחרונה‪ ,‬בברית של בן דודה שלי)‪.‬‬ ‫כיום אין לחפץ משמעות עבורי‪ ,‬מפני שאני לא חושבת שאשתמש בחפץ זה בעתיד‪ .‬יחד‬ ‫עם זאת‪ ,‬אני יודעת שלחפץ יש משמעות עבור סבתי‪ ,‬ולכן הוא חשוב בעיני‪.‬‬ ‫לא הייתי רוצה לשנות את החפץ בשום צורה‪ ,‬מפני שאני מאמינה שהוא צריך להישמר‬ ‫כמו שהוא‪ .‬הייתי רוצה להנחיל אותו לילדי‪ ,‬כי הוא חלק מהמשפחה וגם כדי שיזכרו אותו‬ ‫הדורות הבאים ויספרו דרכו סיפורים על המשפחה ויעלו זכרונות מתקופות אחרות‪.‬‬ ‫לא הייתי מוכנה להעניק את הכיסוי למישהו שהוא לא מהמשפחה‪ ,‬כי לפי דעתי רק בני‬ ‫המשפחה יכולים להתחבר אליו‪ ,‬לאחר שעבר במשפחתנו כמה דורות‪ .‬כמו כן‪ ,‬לא הייתי‬ ‫רוצה לפגוע במסורת של העברת החפץ במשפחה‪.‬‬ ‫ניר שלו‬