אשדוד בסימן קריאה מעבר לעבר | Page 30

‫לנגד עינינו שולחן‪ ,‬כמה עיתונים וברזלים חלודים‪,‬‬ ‫ואפילו מקרר שהיה מכובה וריק‪ .‬התחלתי לחפש את‬ ‫האקדח במהירות והתלהבות‪ ,‬ואז מצאתי אותו‪...‬‬ ‫הוא היה גדול ושחור עם ידית מעץ‪ ,‬לקחתי אותו‬ ‫בעדינות‪ .‬ואז קראתי‪“ :‬מצאתי!!!” כולם עטו עלי‬ ‫בשמחה ויצאנו החוצה‪.‬‬ ‫הרעיון היה כזה‪ :‬זה היה יום השנה החדשה! וכדי‬ ‫לשמח קצת את תושבי העיר‪ ,‬הובלתי את חבריי‬ ‫לכיכר הקרובה‪ ,‬ואז‪ ,‬כיוונתי את האקדח לשמיים‬ ‫וצעקתי‪:‬‬ ‫“שנה חדשה שמחה!!!‪ , -‬בום!!!!!”‬ ‫נשמעה ירייה שחתכה את האוויר ופילחה את השקט‪.‬‬ ‫כולם התחילו לרוץ ולצעוק‪ ,‬ואפילו ליפול מפחד‪.‬‬ ‫אני נעמדתי משותק ממעשי‪ ,‬חיוור כולי‪ .‬חברי מנגד‬ ‫קפצו בשמחה‪ ,‬ואז נשמעו צעקות שוטרים‪ .‬חברי‬ ‫התחילו לרוץ בשיא המהירות אבל מכיוון שפחדתי‪,‬‬ ‫רצתי לאט‪ ,‬ולכן‪ ,‬השוטרים הצליחו לתפוס רק אותי‬ ‫בכתפיים ולהפיל אותי על האדמה‪.‬‬ ‫כעבור זמן קצר מצאתי את עצמי עומד מול כבוד‬ ‫השופט ששולח אותי למוסד לעבריינים צעירים‪.‬‬ ‫כשהגעתי למוסד‪ ,‬די נבהלתי מהמראה שלו‪ :‬הוא‬ ‫היה מוקף כולו בסורגים ובתוכו שכנו חדרים קטנים‬ ‫ומטונפים‪ .‬ברקע אפשר היה לשמוע רק קול של‬ ‫פקודות ועוד פקודות‪ .‬הובילו אותי בכוח לחדרי‪,‬‬ ‫שהיה קטן מהאחרים‪ .‬הכניסו אותי לתוכו‪ ,‬וכשעיניי‬ ‫כבר היו מלאות בדמעות‪ .‬התיישבתי על מיטה אחת‪,‬‬ ‫‪29‬‬