הילאיי מור
מושי בא לעזרת אנה פרנק
3בספטמבר 1944
קיטי היקרה.
ישבתי בחדר ומושי נכנס .לדבר איתו או לא לדבר?
הוא נראה מעוניין בשיחה כי עיניו בהו בי בתהייה.
הוא גם הניח את ידיו על ברכיי .הסתובב
סביבי סחור סחור בהמתנה למוצא פי .כשלא
אמרתי דבר – הוא התנפל עלי באחת .הוי
החתול הזה! הנחמה היחידה שלי במחבוא הזה.
לאחר שהתאמצתי שמושי יפסיק לשרוט את בגדיי,
נתתי לו סימן שיקשיב לי (כי הייתי מאוד מעוניינת
לשתף מישהו במה שהעיק עלי כל כך) .הוא הסתכל
עלי במבט שכמו אומר“ :אני יודע מה את רוצה להגיד
לי” .היססתי מעט ,הרי אינני משוגעת שמדברת אל
חתולים ומקווה שילכו על שתיים ויתחילו לענות .אך
לא ידעתי כבר מה לעשות! לא יכולתי עוד לשמור
על סודי! מאז שהגענו למחבוא עברו שנתיים,
שנתיים תמימות שבהן אינני מגלה סוד זה לאיש.
והרי אני פשוט משתגעת! אין לי עם מי לדבר
במחבוא הזה.
מושי ישב בתנוחה חסרת סבלנות ,כאילו התכונן
לקום וללכת .ואת בוודאי יודעת מה עשיתי ,התחלתי
לספר לו את כל הסיפור :על כך שאני מנסה להתקרב
18