של אף אחד אחר! להתראות!” ,אמר גרין בנחרצות
ורקע ברגליו בכעס.
יוהאן המשיך בדרכו לבית הדפוס .הוא שאל את
עצמו האם יש מקום להתייחס לדבריו של גרין .הרי
אם ימציא את מכבש הדפוס ,כל הכמרים ואנשי הדת
יפנו נגדו .מה עוד שהם רבים ומסורים לעבודתם ולא
יתנו לו לגזול מהם את עיסוקם העיקרי.
והנה ,בהמשך דרכו ראה ילד לבוש סחבות קרועות
ומלוכלכות .מפניו החיוורות ניתן היה להסיק שלא
אכל זמן רב .הילד רץ אחרי גליל קלף ,שעף ברוח
העזה .כשתפס את הקלף ,הסתכל עליו בפנים לא
מבינות.
יוהאן ניגש אליו ושאל בסקרנות“ :אמור לי מה אתה
קורא?” הילד הביט בו במבט של מי שאיננו מבין
מה הוא רוצה מחייו ,הרי הוא ילד עני בעוד גוטנברג
איש עשיר לעומתו .הוא ענה בביישנות“ :הפתק נפל
לדוור ורצתי אחריו .כשכבר הצלחתי לתפוס אותו,
הדוור לא היה עוד בסביבה ,ואני לא יודע לקרוא”.
יוהאן קרא לילד בקול את מה שכתוב בקלף:
“לכבוד :כל הכמרים.
חברים יקרים ,שלוב רב!
בזמן האחרון ,חזיתי ביוהאן גוטנברג שנדמה עוסק
במשהו חשוב .בכל פעם שהלך ,היה טרוד במחשבות
שעדיין איני יודע מהן ,ובכך דמה לפרופסור מפוזר.
עקבתי אחריו במשך ימים מספר ,וג