היינו קבוצה של כ-.1 חברים מלטביה. (ביניהם מלבדי- בלה ישראלי, מוטקה בל ואליעזר פורת).
"התחפשנו" בבגדים יפים לתיירים. נסענו לפולין ומשם, עם עוד כ-.23 עולים, לאיטליה. משם
הפלגנו באוניה לארץ. עקב הלשנה, עצרו אותנו וישבנו בהסגר בעתלית כחודש. אחרי ששחררו
אותנו הגיעה שרה פלטיאל לאסוף אותנו
דליה: האם ידעתם לאן אתם הולכים? איזו חברה רציתם להקים?
זלדה: ידענו בדיוק לאן אנחנו הולכים. לתנועה ולהכשרה בלטביה באו שליחים מהארץ שסיפרו
לנו מה הם חיי קיבוץ והתנועה קבעה לאן נלך. אסור היה אפילו לחשוב שאת רוצה משהו אחר.
לבוא לארץ בעזרת התנועה ולבחור במשהו אחר מקיבוץ נחשב לבגידה. הערכים היו לבנות חיים
משותפים ושיתופיים. כל קיבוץ אמור היה להגיע לעצמאות אך להישאר תמיד שייך לתנועה
הכללית, שכבר אז הייתה מנגנון עצום.
דליה: איך הייתה ההרגשה במעבר מ"אני" ו "שלי" ל"אנחנו" ו"שלנו"?
זלדה: מי שהיה לו כסף, הכניס אותו לקופה הכללית. מי שבא עם דברים, העביר אותם לכולם.
אני הרגשתי שזה בדיוק מה שאני רוצה וצריכה. לזה בדיוק שאפתי. זה היה לי לגמרי טבעי. היו
אנשים שהיה להם קשה להיפרד מהחפצים שלהם. לי זה התאים. כל הנשמה שלי הייתה
בקומוניזם. הייתי חדורת אמונה בדרך.
בתקופת בנימינה עבדתי בקטיף תפוזים, עד שנשלחתי לעבוד במטולה. נתן כהן נשלח לשם
לגלות ע"י הבריטים, כעונש. הוא הביט על העמק, פנטז, התלהב והתאהב. הוא שכנע את
ההנהלה שכדאי לעבור לעמק החולה. בהתחלה, באה קבוצה לעבוד במלון. אני הייתי ביניהם.
הייתי כל כך נאיבית. לא שאלתי שאלות. כשאני חושבת על זה היום, זה עושה לי צמרמורת.
עשיתי כל מה שאמרו לי. קיבלתי את צו התנועה וההנהלה כתורה מסיני.
ממטולה עברנו לגבעת שוורץ. בהתחלה הייתה כוונה שהבחורים יעבדו את האדמה בעזרת
טרקטורים ששוורץ ייתן לנו והבחורות תחזורנה לבנימינה. אח"כ החליטו שאני ארד עם הקבוצה
לבשל ולכבס לבחורים. לא היה לי מקום לישון שם. חפרו לי גומה באדמה, ריפדו בענפים וכך
ישנתי. לאט, לאט שלחו עוד בחורות והגיעו עוד אנשים מבנימינה. המקום החל להתפתח. אני
נזכרת במקלחות בגבעה. כשהיה מזג אוויר טוב הלכנו לירדן להתרחץ. המקלחת הייתה מעין
מעטפת של פח שבנינו. לחבית שהונחה למעלה חובר צינור. משכנו בחוט וזרזיף מים קרים שטף
אותנו. גם את הכביסה עשינו בירדן. בתחילת ימי בקיבוץ עבדתי ככובסת.
דליה: ספרי על המפגש שלך עם ירחמיאל...
זלדה: את ירחמיאל הכרתי כבר בלטביה. ההורים שלנו גרו בשכנות. למדנו באותו ביה"ס. אלא
שירחמיאל היה בגורדוניה ולא בשומר הצעיר ובגלל זה לא דיברתי אתו אף מילה אחת. הוא
הגיע לארץ לפני, לקיבוץ גבע וכשנוסד הגרעין האנגלו-בלטי בבנימינה הודיע שהוא רוצה לעזוב.
הוא רצה לבנות קיבוץ חדש. המפגש בבנימינ