שיחה עם זלדה –
דליה ברנקל עם זלדה סונדק
שבת אחר הצהרים. אני הולכת לביתה של זלדה, לשוחח. על השולחן בסלון קערה עם שוקולדים
וסוכריות וכלי עם עוגיות טעימות תוצרת בית. על הפנים של זלדה חיוך מזמין, נעים. זלדה
שואלת מה אני רוצה לשמוע ואני מציעה שתתחיל מסיפור חייה. " הרבה אנשים שחיים היום
בקיבוץ לא מכירים אותך וזו הזדמנות..."
זלדה: " נולדתי בלטביה, בספטמבר 1111, מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה. הייתי הצעירה
מבין שמונה ילדים ובשלב הזה- רק אני נותרתי בבית ההורים. בכפר שלנו היינו המשפחה
היהודייה היחידה. בכפרים שכנים חיו משפחות יהודיות נוספות ובחגים היינו מתכנסים יחד.
בכפר חייתי עד גיל 1-7. הסתובבתי בכל מקום עם ילדי הגויים. לא רציתי שאמי תבוא איתי
לאירועים. פחדתי שיגידו שהיא יהודייה. היינו משפחה דתית, במיוחד אבא. הוא חשש
שאתבולל, שאהיה "משומדת". שתים מאחיותיו היו נשואות לגויים ומבחינתו זה היה כתם על
המשפחה. כך נפלה ההחלטה שנעבור לגור בעיר בה הייתה קהילה יהודית גדולה. אבי קנה
מהקהילה את הבית הכי גדול ומפואר בעיר ואני התחלתי ללכת לביה"ס של יהודים. בעיר קמו
תנועות נוער יהודיות- "טרומפלדור" של התנועה הרוויזיוניסטית ו "השומר הצעיר" של
הסוציאליסטים. היו הרבה מריבות בין התנועות. לי לא היה ברור מה ההבדל. הייתי בערך בת
עשר כשילדים גדולים ממני הזמינו אותי לשחק איתם בתנועה וכך הצטרפתי ל"שומר הצעיר".
עם הזמן הפכתי לציונית ולסוציאליסטית נלהבת, התנועה הפכה למרכז חיי.
בגיל 71 הי