לצורך התחלת פרויקט פינוי-בינוי יש לגייס הסכמה של מרבית הדיירים
בבניין. חלק מהדיירים עשויים להתנגד לפרויקט בשל קשיי מעבר לדירה
חלופית )לדוגמה, קשישים(, חלקם בשל אי-רצון בשינוי סביבת מגורים,
חלקם בשל הוצאות צפויות גבוהות יותר במבנה החדש, וחלקם מתוך
טקטיקת משא ומתן לצורך השגת זכויות גבוהות יותר בהסכם עם
היזם.
ההוצאות הכספיות המוטלות על היזם הינם כבדות: על היזם לממן
הריסת מבנה קיים, שכר דירה לדיירים הוותיקים למשך 3 שנים, ובניית
בניין מגורים שלם כאשר ניתן למכור רק חלק מהדירות שנבנו. מול
הוצאות אלו זוכה היזם להטבות מסוימות מהרשויות כדוגמת פטור
מהיטל השבחה, זכויות בנייה מוגדלות ועוד. היזם גם פטור מתשלום
מחיר הקרקע למנהל מקרקעי ישראל, היות שהקרקע בבעלות או
בחכירת הדיירים, שהקנו ליזם את זכויות הבניה בקרקע במסגרת
ההסכם שנחתם עימם. כדאיות של פרויקט פינוי-בינוי עולה ככל שנבנות
יותר דירות )בהשוואה למספר הדירות המקורי(, וככל שמחיר הדירות
הממוצע באזור גבוה יותר )ומרכיב הקרקע, שהיזם אינו משלם עבורה,
הופך להיות חלק משמעותי ממחיר הדירה(.
הסיכונים בפרויקט פינוי-בינוי כוללים אפשרות להפסקת עבודות
הבנייה בשלבים שונים של הבנייה מסיבות שונות )פשיטת רגל של היזם,
עבירות בנייה, אי-מציאת די קונים במחיר המבוקש לדירות החדשות,
קשיי נזילות(, דבר שיותיר את הדיירים הישנים ללא דירה בבעלותם,
לאחר שדירתם הישנה נהרסה. הדיירים הוותיקי