מרקמי השטיח
שכונות שטיח בישראל מוכרות בעיקר בגרסאות הסטרוקטורליסטיות
שלהן: הכוונה למודלים משנות השישים המבוססים על העבודות של
Team Xומושפעים מבית החולים של לה קורבוזייה בוונציה ,(Sarkis
)1002. מודלים אלה שואבים את השראתם מהבינוי הצפוף של הקסבה
הערבית וגם אם יש בהם ירק הם נוטים להפנים אותו לטובת החצנה של
סביבה בנויה קשיחה ויבשה עירונית או מדברית יותר מכפרית. )טמיר-
טאוויל, 1102(
מרקם השטיח פרוס באופן שבו ישנה גדר משותפת בין חצרות המבנים
המפנים גב זה לזה ושבילי גישה בחזיתות.
בשכונה מפוזרים מגרשי חנייה ומהם שבילים
אל הבתים. כך, במקום לשבת על כביש או
למצער על סמטה ולהפוך לפרבר רגיל, הושבו
בתים אלה כך שביניהם יש רק שבילים צרים
המיועדים להולכי רגל. למעשה טורי הבתים בשכונות השטיח הם מעין
בלוקים בני קומה אחת / שתי קומות. לכאורה הם יוצרים אנונימיות
מונוטונית, בעיקר כאשר רבים מהם יו