פרקר הפך להיות סמל לדור הביט, והיה דמות מרכזית בפיתוח המושג של מוזיי קאי הג ' אז כאמן בלתי מתפשר וכאינטלקטואל, במקום רק עוד סוג של בדרן פוי פולרי. בזמנים שונים פרקר מיזג את הג ' אז עם סגנונות מוזיקליים אחרים, מאיגור סטרווינסקי ועד מצ ' יטו, כשהוא סולל דרך לאלה שיבואו בעקבותיו.
פרקר היה ידוע בכך שהגיע להופעות ללא הכלי שלו כשהוא שואל כלי ממישהו אחר ברגע האחרון. באחת ההזדמנויות הוא ניגן גם על סקסופון גרפטון- סקסופון מפלסטיק.
פרקר היה מכור להרואין מאז היה נער. כנער הוא פיתח התמכרות למורפיום כששהה בבית חולים אחרי תאונת דרכים וכתוצאה מכך פיתח התמכרות להי רואין. ב-1946 חווה פרקר התמוטטות עצבים עקב חוסר בהרואין, הוא נכנס לשיקום בבית החולים " קמרילו "( חוויה שבעקבותיה הלחין את הקטע ' Relaxin
(. at Camarillo לאחר שישה חודשים, בינואר, 1947 השתחרר פרקר וחזר לניו יורק. באותן שנים עבד עם המוזיקאים מיילס דייויס, מקס רואץ ', טומי פוטר, דיוק ג ' ורדן ועוד. השנים – 1947 1951 היו השנים הפעילות ביותר של פרקר, ובמהלכן ביקר באירופה פעמיים ב-1949 וב-1950.
לאחר השנים הטובות הללו החלה ההידרדרות הקשה של פרקר. התמכרותו לסי מים ונטייתו ללקיחת סיכונים לא השתלמו. ב-1951 הפסיק פרקר לנגן במועדונים ומצבו נעשה בלתי יציב מרגע לרגע וב-1954 הוא ניסה להתאבד פעמיים. מצבו הבריאותי של פרקר המשיך להידרדר וב-12 במרץ 1955 הוא נפטר כאשר הוא בן. 34 התמכרותו להרואין גרמה לבסוף למותו( אף על פי שסיבת המוות הרשמית הייתה כיב קיבה מדמם ודלקת ריאות (. חוקר מקרי המוות העריך בטעות את גילו של פרקר בין 50 ל-60.
בשנת 1988 יצא לאקרנים הסרט " בירד ", המתאר את סיפור חייו של צ ' ארלי פרקר, בבימויו של קלינט איסטווד וכיכובו של פורסט ויטאקר בתפקיד פרקר, עליו קיבל את פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן. בנוסף, הסרט זכה באוסקר על הסאונד.
7