טבעת
הזהב של סבתא מירה
טבעת הזהב של סבתי מירה נוצרה במצרים בעיר קהיר במאה ה-19. סבא רבא של סבתי הזמין את הטבעת אצל אומן כמתנה לאשתו, הטבעת עשויה מזהב ואבן יקרה.
סבתי סיפרה לי על הטבעת שעוברת במשפחה מדור לדור. בגלל שהמשפחה עלתה לארץ בתחילת שנת, 1957 התהליך של העברה מדור לדור השתבש. סבתא זוכרת את בית סבתה שבו היו חפצים עתיקים שהיא קיבלה מאימא, תמונות, תכשיטים, שטיחים יקרי ערך. אבל הם עזבו את מצרים בתחילת שנת 1957 כחצי שנה אחרי מבצע " קדש " ונאלצו להשאיר את הכול מאחור. במלחמה הזו היו מעורבים צרפת, אנגליה וישראל, וכתוצאה מכך השנאה ל " זרים " הייתה גדולה מאד. כל בעלי נתינות זרה אולצו לעזוב את מצרים בחופזה, היהודים הבינו שהקרקע בוערת תחת רגליהם ושמוטב להם לקום וללכת. וזו הייתה באמת השנה שבה רוב יהודי מצרים עזבו את הארץ שרוב הזמן הייתה טובה אליהם.
סבתא סיפרה את ההקדמה הזו כדי להסביר מדוע הרבה חפצים לא הגיעו לארץ. על מנת לעזוב את מצרים הם היו חייבים לחתום על ויתור האזרחות המצרית שלהם, השלטונות הערימו קשיים, אבא של סבתא נפטר חצי שנה קודם, לכן היה לכולם קשה מאד. היה אסור להוציא תמונות( צילומים משפחתיים(, תכשיטים, ספרים וחפצים כלשהם. לסבתא רבא שלי לא היו הרבה תכשיטים ואת כולם להוציא( וגם על זה יש סיפור קשה!(. על דבר אחד סבתה רבא שלי לא הייתה מוכנה לוותר, וזו הייתה טבעת זהב עם אבן כחולה שקיבלה מאמה( סבתא של סבתא שלי) זמן קצר לפני מותה. ידוע לי שסבתא של סבתא שלי קיבלה אותה מאמה גם. אין לי פרטים מדויקים מתי היא קיבלה אותה או באיזה נסיבות ואם סבתא רבא שלי גם ירשה אותה. אבל זו טבעת שכילדה סבתא שלי ידעה ועוד לפני שסיפרו לה את הסיפור עליה, סבתא מאד אהבה להסתכל עליה. וסבתא רבא שלי הייתה אומרת לסבתי " יבוא יום וטבעת זו תהיה שלך ".
סבתא חוזרת לספר על יציאתם ממצרים. על מנת שיקבלו אשרת יציאה היו צריכים לשחד כמה פקידים במשרד הפנים, עשינו זאת וקיבלנו אישור יציאה ממצרים. כעת נותרה הבעיה הגדולה – איך יצליחו להוציא את הטבעת ועוד כמה צילומים משפחתיים שלא השמידו?
דוד של סבתא עזר להם בכל התהליכים, החליט שהדרך היחידה תהיה שסבתא רבא שלי תלבש כפפות ותענוד את הטבעת. כמובן שהרבה שוחד ניתן על ימין ועל שמאל.