אזרתי אומץ והלכתי למשגיח ואמרתי כמעט בלחש:
“שלום פיטר”.
“מה אתה רוצה?!”
“אני רוצה להתקבל למקהלת המוסד”.
“לא בטוח ,עכשיו לך לאכול!!!”
“בבקשה”...
“לא ,תסתלק!!!!”
“אבל החלום שלי הוא לנגן או לשיר! בבקשה,
בבקשה ,בבקשה“ ....
טוב ילד!! באיזה כלי הייתה רוצה לנגן?והוסיף“ :אולי כדאי לך לנסות כלי נשיפה בגלל
השפתיים הגדולות האלו שלך?”
קצת הובכתי ,אבל בכל זאת עניתי“ :כן ,אני יודע,
אפילו בשכונה קראו לי סצ’מו”.
“יש לי קורנית אחת בארון בשבילך .בוא לחדר
החזרות מחר בשלוש ,ונראה למה אתה מסוגל”.
“תודה רבה -,אמרתי ,וחזרתי לאכול”.
ובאמת יום אחרי ,בשלוש ,הגעתי לחדר החזרות.
ולאט לאט למדתי לנגן בקבוצה של ילדים .ואני
חושב שלא היה ילד מאושר ממני!
יחלפו לאחר מכן עשרות שנים ...ותמיד בביצוע
השיר “,”WHAT A WONDERFULL WORLD
יחלפו בראשי תמונות אותו היום שבו התהפכו חיי
לטובה.
31