אשדוד בסימן קריאה מעבר לעבר | Page 12
השיר!” צ’ארלי כחכח במבוכה ,מה שגרם לתלמידים
לא מעטים לגחך ולהתלחשש זה עם זה .ובכל זאת,
הוא נעמד באמצע הכיתה ,נשם נשימה עמוקה
והתחיל לדקלם .המורה התפלא שצ’ארלי דקלם את
השיר בחופשיות רבה ומעומק ליבו .וילדי הכיתה
נרגעו אט אט והחלו להקשיב .כשצ’רלי סיים לדקלם,
המורה עמד מוקסם ,וכשעיניו פתוחות לרווחה ,הוא
הביט בכל ילדי הכיתה שהמשיכו לשבת בשקט,
ואמר - :צ’ארלי ,אתה מוכשר!!! בקולו לא היו אז
לא ציניות או לעג ,רק כבוד.
מה שקרה לאחר מכן הוא שהמורה ביקש מצ’אפלין
לעבור כיתה כיתה בשכבה ולדקלם את השיר .וכולם
אז צחקו ,לא עליו ,אלא אתו! הבנים והבנות עמדו
סביבו והתחילו לשאול שאלות ,ודיברו ,ושיתפו אותו
בדברים רבים .לא היה אז מאושר ממנו.
כשחזר הביתה היה נלהב כולו .אמו שאלה אותו איך
היה בבית הספר ,ולמה הוא נלהב כל כך .הוא סיפר
לה הכול בשמחה רבה ,והיא ענתה לו“ :שחקן קטן
שכזה ,אני מאמינה שתצליח לשחק באמת ,מול
קהל רב ”.הם התחבקו וצ’ארלי חזר לחדרו ,נשכב על
המיטה ,הסתכל על התקרה ושקע במחשבות.