אשדוד בסימן קריאה מעבר לעבר | Page 11

‫לבית הספר‪ .‬הוא הביט בעיניה וראה עצב עמוק‪ .‬אך‬ ‫מה שקטע את מחשבותיו‪ ,‬הייתה הפקודה‪“ :‬קום כבר‪,‬‬ ‫אתה מאחר!!!” הוא קם במהרה‪ .‬כשמיהר להתארגן‬ ‫חשב לעצמו‪“ :‬אבל מה יהיה עם אמי‪ ,‬אם אעזוב‬ ‫ללמוד משחק‪ ,‬מסכנה שכזאת‪ .‬אין לה לא חברים‪,‬‬ ‫לא כסף ולא עבודה‪ .‬וגם מי יעיר אותי ויאמר לי‬ ‫שאני מאחר!?” כשפתח את הדלת הסתכל על אמו‬ ‫במבט דואג ואמר‪“ :‬יום טוב לך אמא”‪ ,‬יצא מהדלת‬ ‫ורץ לבית הספר‪.‬‬ ‫כשהמורה ראה את צ’ארלי הקטן המותש כל כך‬ ‫מהריצה נכנס לכיתה‪ ,‬שאל אותו‪“ :‬צ’פלין! מה הסיבה‬ ‫הפעם לאיחור?!” צ’ארלי היה נבוך וענה בשקט‪:‬‬ ‫“קמתי מאוחר”‪ ,‬ובראשו עלו זיכרונות כל העונשים‬ ‫שהטיל עליו אותו המורה ויכול להטיל גם עכשיו‪.‬‬ ‫הוא ציפה לסטירה או למענה לשון חריף של המורה‬ ‫ואמר לעצמו‪“ :‬אוף! מה יהיה עכשיו!?”‬ ‫המורה הביט בעיניו של צ’ארלי וכבר תכנן להוציאו‬ ‫מהכיתה‪ ,‬אבל פתאום הוא הוריד את עיניו לרצפה‬ ‫כאילו יכול היה לחשוב כך בדממה ובריכוז של‬ ‫המרצפות הלבנות על עונש אחר‪ ,‬הרים לאחר מכן‬ ‫את ראשו ואמר לצ’ארלי בטון שקט ויוצא דופן‪:‬‬ ‫“צ’פלין‪ ,‬ידוע לי שאמך שיחקה בתאטרון נודד‪ .‬האם‬ ‫היא לימדה אותך תפקיד או שיר כלשהוא?” צ’ארלי‬ ‫חשב לרגע וענה‪“ :‬זה לא קשור כל כך לתאטרון‬ ‫הנודד‪ .‬כשהייתי קטן‪ ,‬היא שרה לי שיר אחד‪ ,‬שנקרא‬ ‫“החתול של סינדרלה”‪ ,‬והמורה אמר‪“ :‬אז תדקלם את‬ ‫‪10‬‬