הם לא קיבלו את האידאולוגיה האחת, כל אחד רצה ללכת לכיוון אחר וזה כבר לא היה זה. מה שקורה
עכשיו, לדעתי זה מאוד טוב, מנסים לשמר את הדברים הטובים ולשפר את מה שלא טוב. יש גם את
הקהילה והעניין החברתי, וגם את השקט הפנימי, ואת הביטחון, שאולי אין לאנשים כמוני בעיר. בגלל זה
יש נהירה לקיבוצים היום. אני רואה את האחים שלי, שנהנים.
זיכרון אחד: אחד? אוייי... תמיד שאני חושב על הקיבוץ, זה קודם כל – איך שזה נראה, מן גן-עדן כזה,
כמו פארק יפה, והאווירה השקטה. ותמיד אני רואה את הבית של ההורים שלי. אני זוכר, שכשהייתי
בכיתה י"א עשיתי פסטיבל יעני וודסטוק לכל הלהקות בגליל. פרסמתי דרך המועצה וארגנו הסעות לכל
הקיבוצים. עשינו בבריכה במה ענקית והייתה שבת שלמה של מוסיקה, מהבוקר עד הלילה. בגלל
שהייתי ילד הייתי צריך מישהו שיעזור לי עם כל העניינים של המבוגרים, אז יאיר ארזי עבד איתי, עשינו
את זה ביחד, חודש לפני נסענו לקיבוצים בסביבה, לעשות אודישנים לכל מיני להקות שיופיעו.
חלום שהגשמת: אני גאה במה שאני עושה היום, ואני אוהב את מה שאני עושה, אני קם בבוקר עם
הרבה כוח ואנרגיות לעשייה (כמו איזה ילד). אני חי את הכיף הזה! אני לא עשיר, אבל אני מסתדר מצוין,
הצלחתי מבחינת הייעוד הטבעי שלי. יש לי ארבעה ילדים גדולים ואחד נשוי, ואני גם סבא. יש לי בית
יפה, עבודה נהדרת......... כל מה שאני רוצה יש לי.
חלום שעדיין לא הגשמת: הייתי רוצה פחות לקרוע ת'תחת ויותר נינוחות ליצור, עם השנים זה נהיה
יותר עבודה ופחות יצירה. יש לי הרגשה שזה מגיע לאט לאט.
יש עוד משהו שחשוב לך להגיד? כן. משהו מאוד אישי. תמיד דמיינתי וקיוויתי שיום אחד אני אבוא
לקיבוץ, למקום בו גדלתי, עם הדבר הכי טוב שאני עושה. היו לי הרבה הופעות בכפר בלום, ולפני כמה
חודשים ניגנתי שוב בבית העם עם יוני רכטר (בהופעה שנחשבת לאחת הטובות בארץ היום). וזאת
הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שלם לגמרי עם מה שאני עושה, זאת הייתה הופעה מיוחדת,
הרגשתי שנסגר מעגל. עד אותה הופעה מעולם לא
הרגשתי שאני ממצה את עצמי מול המקום שגדלתי בו.
מבחינה אישית הייתי רוצה שזה יהיה מול ההורים שלי,
אך לצערי הם כבר לא כאן. הבמה היא .4 מטר מהבית
שלהם וההופעה הזאת הייתה מאוד חזקה ומשמעותית
בשבי לי.
כמו בשיר של חווה אלברשטיין ( כל כך הרבה פנים, כל
כך הרבה אוזניים, אבל אין למי לשיר, שרים תמיד
לשניים, וכשהשניים מסתלקים שרים אל השמיים.)
כן, שמענו את השיר הזה באזכרה של הורי לפני חודש.
תודה רבה
יושי ואהרוני, על הדשא
נירה אבין