רגע רגע, איך בכלל התחלת לנגן? הייתה בקיבוץ מקהלה שניצחה עליה דינה אבני, שהייתה גם
מלמדת שיעורי מוסיקה. ראו (המזכירות) שאני כשרוני, ובנוסף לשירה ולנגינה בחלילית ,בחרו בשבילי
את הכינור. מגיל 1 עד 11 למדתי כינור. אחרי זה, כשגדלתי קצת הייתי הולך עם אח שלי יושי, הוא
והחבר'ה שלו היו מנגנים. גיורא ישראלי ניגן באקורדיון, ואלי קדושים מנאות ניגן בתופים, ויושי ניגן על
גיטרה חשמלית ושר אלביס וקליף ריצ'רד, הם קראו לעצמם "צלליות הגליל". היה מדהים ואני נדבקתי
לעניין והתחלתי לנגן, בגיל 11 זרקתי את הכינור (אבא ממש כעס עלי) והתחלתי ללמוד תופים עד גיל
11, ובמקביל מגיל 31 התחלתי לנגן גם בגיטרה. במשך השנים למדתי המון מראובן קריידן מורי ורבי,
שהיה אחראי על החדר מוסיקה.
אז בעצם תמיד עסקת במה שאתה אוהב, זה די נדיר... כן, מגיל צעיר נמשכתי למוסיקה, וראיתי
שהולך לי, בירושלים התחלתי להרוויח מזה קצת כסף וזה עזר לי לעמוד על הרגליים.
מי מהווה בשבילך השראה? אני מקבל השראה מכל דבר טוב, בכל תחומי המוסיקה. אבל במיוחד
מהג'אז והרוק. ככל שאני מתבגר אני מושפע ממה שאמיתי, שאפשר להאמין לו, שאין בו רק מסחריות,
שהוא נקי מכל מיני הפרעות. וכמובן הביטלס, אחת התופעות שהכי השפיעו עלי, זה הדבר הכי טוב
שהיה אי פעם בשבילי, עד היום זה ממשיך ללוות אותי. יש כמובן דברים טובים נוספים, אבל זה הדבר
הראשוני שהשפיע עלי. בעניין הג'אז, זה הגיע יותר מאוחר כשהתחלתי ללמוד באופן רציני, אני נע בין
המודרניות לבין השירים הישנים, כל דבר טוב שקורה בג'אז אני נדלק עליו, יש הרבה אמני ג'אז
שמשפיעים עלי.
מה יש בך שהוא כפר בלום? אני תמיד מזכיר את זה שאני מכפר בלום, אני מאוד גאה בזה. ובזה
שהייתי קיבוצניק, בשבילי זה עדיין נחשב. אני אוהב את איך שגדלתי וחונכתי. אני תמיד נותן לתלמידים
שלי הרבה דוגמאות על נתינה, על חיים בחברה, על שיתוף ומוסר עבודה, ואני גם צוחק על הדברים...
זה לא סתם עוד אחד מהעיר, יש הרבה מה לדבר על זה, זה נושא.
למה אתה מתגעגע? לאי דאגה. פעם, מי שהיה בקיבוץ היה פחות דואג. המסגרת כל כך תומכת כך
שאי אפשר ליפול. פה בעיר אם אני מפסיק לעבוד, קורה לי משהו, הלך האוטו, אין מה לעשות, אני
לגמרי לבד. במיוחד אני כעצמאי. היה מאוד קשה להסתדר. זה להיות כל הזמן בלחץ של לגמור את
החודש, לא היה קל לצאת מהקיבוץ. כשיצאתי קיבלתי מענק עזיבה אבל בעצם לא נהניתי ממנו ב