למה?
טרם קום המדינה זכו המטרות האמורפיות של 'כינון עם נורמלי' או
כינון 'בית לאומי' לתרגום מעשי בהתיישבות הכפרית. אחרי קום
המדינה הבינו המתכננים כי עליהם להקים ערים חדשות. אולם הבנה זו
הייתה, לכאורה, שכלתנית בלבד. בעומק הכרתם לא השכילו המתכננים
לקבל את העיר על אושיותיה: על המגוון המבני והאנושי שבה, על
הצפיפות שבה, על האנונימיות הטמונה בה ועל הנתק המובנה שיש בינה
כבועה אנושית - לבין הקרקע. לפיכך, תוכננו הערים החדשות כ'אנטי–ערים' שהורכבו משכונות מנותקות, סמי כפריות, בעלות בינוי דליל
ושפע ירק. )שדר, 6002(
מדינת ישראל מיום הקמתה עסקה בעידוד עלייתם ובקליטתם של
מאות אלפי יהודים מרחבי תבל. בד בבד התוותה המדינה את מדיניות
"פיזור האוכלוסין" שמטרתה הייתה להקים בפריפריה הגיאוגרפית של
המדינה יישובים יהודיים שיהפכו במהלך הזמן ליישובים עירוניים
גדולים. יישובים אלה הוגדרו "עיירות פיתוח". חלק גדול מעיירות
הפיתוח התפתחו על בסיס של מעברות שהוקמו במקום ויושבו בעיקר
על ידי העולים החדשים.
מתכנני השיכון הציבורי בשנות החמישים תכננו בחלל ריק. חלל ריק
מכמה בחינות. ראשית, הם נאלצו לתכנן לצרכן אנונימי. שנית, הם
נאלצו 'לברוא' מקום, כיוון שהערים החדשות והשכונות החדשות
שנוצרו על–ידי השיכון הציבורי נבנו בשטחים ריקים לחלוטין או בשולי
הערים, לא יכלו המתכננים להתאים את תבנית המקום לסביבה הבנויה
מהטעם הפשוט: בדרך–כלל לא הייתה סביבה בנויה במקומות אלה,
אלא קרקע חשופה. )זסלבסקי, 4591(
אפשר לומר כי המתכננים מצאו דגם התיישבותי שנראה המתאים
לפתרון
ביותר
ולפיכך
הבעיות,
שוכפל בכל הארץ.
שכפול זה אפשר
לראות גם בתכנון
הערים החדשות:
עיירות השדה וכן
הערים הנפתיות -
ערי הראשה. הדגם
התכנוני הכללי של
החדשות
הערים
בניה כפרית בבאר שבע מתוך תכנית שרון
5
היה דגם קונצנטרי: השכונות סבבו את המרכז העירוני. השכונות
והמרכז הותוו בנפרד, שכן שטחים ירוקים נרחבים שורטטו בין
השכונות לבין עצמן ובינן לבין המרכז העירוני. במרכזה הפיזי של כל
שכונה תוכנן גם מרכזה הציבורי והמסחרי. )שרון, 1591(
התכנון האחיד, השכלתני כל–כך כביכול, פסח על הנתון הבסיסי שכל
מתכנן )ובוודאי כל מתכנן שכלתני( אמור היה לבדוק: השוני הגאוגרפי
בין האתרים. ולכן, גם באר–שבע, העיר המדברית דלת המשקעים,
תוכננה כעיר שופעת ירק. )שדר, 6002(
מאפייני הבנייה המואצת
ממשלת ישראל והסוכנות היהודית החלו בבנייה מואצת של מאות אלפי
דירות, מתוכן כ-000,042 דירות בבעלות ציבורית ומאות אלפים נוספים
בבנייה פרטית. הדירות שנבנו היו קטנות, ורבים מהעולים ששוכנו בהן
התגוררו בתנאי דיור לא תקניים ולא ראויים ובצפיפות דיור גבוהה
)משרד השיכון והבינוי, אין תאריך(, זאת מבלי להותיר לבעלי הדירות
יכולת התרחבות.