גמישות
ההנחה העומדת בבסיס המושג גמישות בארכיטקטורה היא שהמורכבות
של החיים המודרניים היא כה גדולה ודינמית, שכל ניסיון לתכנן בניין
המאכלס אותם באופן סופי וקבוע נדון לכישלון. ולטר גרופיוס כתב
בשנת 4591: "על האדריכל לתכנן בניינים לא כמונומנטים, אלא כמכלים
המשרתים את זרימת החיים. התכנון חייב להיות גמיש דיו כדי ליצור
רקע מתאים לספיגת המאפיינים הדינמיים של החיים המודרניים".
)מאירי, 3102(
מאירי, בעבודתו, מעביר ביקורת על אסטרטגיות הגמישות של התכנון
המודרניסטי בכך שהתייחסו לאפשרות הפוזיטיבית בלבד – הכל תמיד
גדל, מתרחב ומתפתח. לטענתו, לא נלקחו בחשבון אפשרויות של צמצום
וחלוקה פנימית וכשאלו קרו, המרחבים המתוכננים כשלו בקבלת
השינויים.
מאירי מציע לייצר מערכת ארכיטקטונית הנותנת מענה לצורך בגמישות
רב-כיוונית. גמישות זו באה לידי ביטוי בהוספת דרגות חופש בממדים
פיזיים, כלכליים וחברתיים למערכת המבנית הקיימת באמצעות פירוק
המבנה לתת-מערכות בעלות אוטונומיה חלקית.
שלד – רשת תלת ממדית של מחברים המושלכים על מרחב פיזי נתון
]...[ השלד איננו יוצר מרחב אלא משתלט עליו. השלד תומך בטיפולוגיה
החדשה מבנית ומערכתית, קובע את המודול היסודי, מסדיר את מערכת
התנועה. נושא את רשת קווי האנרגיה והתקשורת. המערכת החדשה
צומחת ממנו. בתוכו, מעליו ומסביבו. )מאירי, 3102(
כמתכננים, עלינו לבחון את יכולותיו הפיזיות של השלד להתרחב ולמלא
מרחבים באופן המאפשר ריבוי סיטואציות גדול ככל הניתן.
נפחים – הם הממלאים את החללים שבשלד, פזורים על פי צורך והגדרת
המשתמש אשר יכולה להשתנות מעת לעת. על פי שיטה זו, איחוד
וחלוקה של חללים ושינוי יעוד מתאפשרים בקלות יחסית, ובכך
מצליחים לאפשר למבנה כולו
להשתנות על פי דרישות הדיירים
וצורכיהם המשתנים.
81