לגדול מתוך השממה
פרח שגדל במדבר הוא הפרח המיוחד במינו. כך הרגשתי בעצם תמיד. כמו פרח, לבד, שלא צריך שיתנו לו מים, דשן, או כל דבר אחר. כשבשורשים שלי נגעו פגמים, ולא היה את האיש שיכוון אותי לדרך נכונה וטובה, ראיתי רק את ט. שהייתי, והרגשתי עם זה בסדר, כי לא ראיתי משהו אחר ולא חשבתי שיכול להיות אחרת.
בילדותי לא רציתי באף אחד, האמנתי אך ורק בעצמי ולא נתתי מקום לאיש שיהיה לצידי. כך המשכתי בדרכי שלי לבד בעולם נגד כולם. היו תלאות וקשיים, אבל המציאות שגדלתי אליה לא אפשרה לי להיראות חלש, את מסכותיי שמתי על פני לבשתי שיריון, והתחלתי במסע החיים כילד בודד אך מצליח לשרוד, והשחור בחיי השתלט על פחדיי.
לפתע נגע בראשי מקור האור, חש את כאבי, רצה לתת מפלט לראשי ואמר לי שאני עוד גוזל בחיי וצריך להתחיל לפרוש כנפיים. לא הבנתי את דבריו, לא האמנתי שמישהו רוצה שיהיה עוד בנאדם טוב בעולם, שבסך הכל צריך כיוון להגיע לדרך שונה ממה שהוא הכיר. הלכתי בדרך שאמרו לי ולא ראיתי בזה דבר, כי לא הצלחתי לשחרר מהעבר. אבל תמיד הרגשתי שיש עוד אישיות שמחכה לצאת מתוכי, מבקשת ממני להתגבר על יצריי ולהתחיל את חיי. כך עשיתי, נתתי את הדחיפה וראיתי את התקווה.
היום כבר אינני גוזל, אני כמו נשר בשמיים שפורש כנפיים ורואה את הטוב בחייו, שואף כל פעם לחדש כיוונים ולהגשים את חלומותיו. היום כוחי חזק וממשיך להתחזק, אני היום מבין שאין דבר העומד בפני הרצון!
ט. ב. א. " רטורנו "
20