לכל מדינה בעולם יש דת רשמית, או דת שלטת, אם תרצו לקרוא לזה כך. גם
למונטנגרו יש אחת. המונטנגרים רובם ככולם נוצרים, אך לא סתם נוצרים -
נוצרים מהכנסייה הסרבית-מונטנגרית. דר"א הם מהווים כשלושת רבעי
אוכלוסיית מונטנגרו, מרשים לאהדת במונטנגרו היא מרכיב חשוב (וניתן לומר –
מאוד) בזהות הלאומית. מדוע? ובכן, נתחיל בכך שאנשי דת הם אלה שהובילו
את המאבק למדינה מונטנגרית עצמאית. ולא רק זה - הם הובילו את מאבק זה
במשך שנים כנגד הטורקים! מה קרה בעקבות כך? נוסדה במונטנגרו
תיאוקרטיה דתית מהמאה ה-71, עד לאמצע המאה ה-91. במסגרת זאת,
המנהיג של השבטים המ ונטנגריים שהיו אנשי ההרים, היה הארכיבישוף של
הכנסייה המונטנגרית העצמאית. מי בא אחריו? המלך, הארכיבישוף הוריש את
תפקידו למלך. הארכיבישוף שבא אחרי המלך נבחר מבין קרוביו או מבין אנשי
הדת האחרים (לא היו לו ילדים כיוון היותו נזיר).
באמצע המאה ה-91, המנהיג החשוב ביותר – פטרוביץ השני, הפך את מונטנגרו
מתיאוקרטיה למלוכה חילונית למרות היותו איש דת וחונך במוסדות נוצריים
אורתודוקסיים. מוזר, לא?
כמובן, כמו ברוב או אפילו כל המדינות, התרחשה תקופה חשוכה מבחינה דתית.
במונטנגרו, תקופה זאת קשורה לאיסלאם – לתושבי מונטנגרו המוסלמים.
הבישוף דנילו החל רדיפה אחרי מוסלמי מונטנגרו. בנוסף, הוא ביצע טיהור דתי
במאה ה-71 ו"רוחו" המשיכה עד ליצירותיו של פטרוביץ השני במאה ה-91. אך
"רוחו" לא פסקה, היא הופיעה שוב בקרב קוסובו.