מַעֲשֶׂה בַּיָּרֵחַ שֶׁאֵינוֹ זוֹרֵחַ/חכמי חלם
הָיָה לַיְלָה חָשׁוּךְ מְאוֹד וְהָרַב שֶׁל חֶלֶם חָזַר הַבַּיְתָה מִתְּפִלָּה. בִּגְלַל הַחֲשֵׁכָה לֹא הִבְחִין הָרַב בַּבּוֹר שֶׁהָיָה בַּדֶּרֶךְ. נָפַל הָרַב לְתוֹךְ הַבּוֹר וְנֶחְבַּל בְּכָל גּוּפוֹ. לְמָחֳרָת, בַּיְּשִׁיבָה הַשְּׁבוּעִית שֶׁל חַכְמֵי חֶלֶם, אָמַר אִלְתֵּר הֶחָכָם: אָסוּר שֶׁחָלַם תִּהְיֶה חֲשׁוּכָה בַּלֵּילוֹת. יֵשׁ בַּזֶּה סַכָּנַת נְפָשׁוֹת. מָה עוֹשִׂים? יָשְׁבוּ חַכְמֵי חֶלֶם שָׁעָה אֲרֻכָּה, חָשְׁבוּ וְחָשְׁבוּ, וּלְבַסּוֹף קָם לֵיְזֶר, גָּדוֹל הַחֲכָמִים, וְאָמַר: שַׂמְתִּי לֵב שֶׁיֶּשְׁנָם לֵילוֹת בָּהֶם זוֹרֵחַ יָרֵחַ מָלֵא וְאָז רַב הָאוֹר וְאֵין סַכָּנָה לְהוֹלְכִים, וְאֵלּוּ בְּלֵילוֹת אֲחֵרִים אֵין יָרֵחַ כָּלַל אוֹ שֶׁיֵּשׁ רַק חֵלֶק מִמֶּנּוּ, וְאָז שׂוֹרֶרֶת חֲשֵׁכָה. כָּל הַחֲכָמִים נִפְעֲמוּ מִדְבָּרָיו. וְלֵיְזֶר הִמְשִׁיךְ וְאָמַר: כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת הוּא לִתְפֹּס אֶת הַיָּרֵחַ כְּשֶׁהוּא מָלֵא . אֵיךְ? שָׁאֲלוּ כֻּלָּם פֶּה אֶחָד. נִקַּח גִּיגִית מְלֵאָה מַיִם וּבְלֵיל יָרֵחַ מָלֵא נַעֲמִיד אוֹתָהּ בַּחוּץ. וְאָז, כְּשֶׁנִּרְאֶה אֶת הַיָּרֵחַ בְּתוֹכָהּ, נְכַסֶּה אֶת הֶחָבִית וְכָךְ נִשְׁמֹר אֶת הַיָּרֵחַ לְלֵילוֹת חֲשׁוּכִים, אָמַר לֵיְזֶר וְהַכֹּל הִתְפַּעֲלוּ מֵחָכְמָתוֹ הָרַבָּה. וּבְאֶמְצַע הַחֹדֶשׁ, כְּשֶׁיָּרֵחַ זָרַח בִּמְלוֹאוֹ הֵם הֶעֱמִידוּ גִּיגִית מְלֵאָה מַיִם. כְּשֶׁרָאוּ אֶת הַיָּרֵחַ בַּמַּיִם, כִּסּוּ אֶת הֶחָבִית בַּסְּדִינִים וּבַשַּׂקִּים וְקָשַׁר אוֹתָם הֵיטֵב, כְּדֵי שֶׁהַיָּרֵחַ לֹא יוּכַל לְהִתְחַמֵּק מֵהֶחָבִית.