רבות שעוברות התעללות מינית מתכנסות בתוך עצמן ומסרבות להתאהב ולהיות נאהבות שוב בגלל הצלקת הנפשית שנגרמה להן.
סיפור לוט ובנותיו- סיכום:
במרכז הסיפור מתוארים מעשים של גילוי עריות, שהם אסורים ומתועבים במקרא. ייתכן וישיבתו של לוט בשער מרמזת על מעמדו, אולי הוא מחכה לאורחים, או שאולי הוא מתכנן דברים רעים. לוט כמעט מצטט את דודו אברהם בכוונתו להכניס את המלאכים לביתו. עצם ההיזכרות בסיפור זה של אברהם מראה פרגון מאוד גדול ללוט. ההבדלים הקטנים הם הלינה והקבלה אל הבית במקום אל האוהל. ההבדל השני מראה בדיוק את המימוש של המרחבים אשר אברהם בחר לעומת בחירתו של לוט את אזור סדום. לאברהם נענו המלאכים וללוט לא, כנראה משום שהם באו לבחון את העיר. אם ילונו אצל לוט, לא יוכלו לראות את מה שקורה בעיר. לוט מפציר בהם לבוא אליו, אולי בגלל שהוא ידע בדיוק מה שעלול לקרות להם אם ישנו ברחוב. לבסוף הם מסכימים, ואנשי כל העיר באים אל דלתו של לוט. המספר מדגיש ב-3 דרכים שונות את העובדה שכל העיר הגיעה. אנשי העיר קוראים ללוט שיוציא את המלאכים אליהם כדי לאנוס אותם – " ונדעה אותם ".
יש כאן משחק מילים אירוני עם ההבטחה של אלוהים – " נדעה " – בהקשר של אמירתו של הכוונה הייתה להצלה, כאן הכוונה לאונס. לוט יוצא אליהם, והדלת סגר אחריו – סגירת הדלת נועדה להגן עליהם. אנשי העיר טוענים שלוט יותר גרוע מהם, והם ניגשים לשבור את הדלת. בהמשך נראה שמדובר באנשי העיר " וישלחו אנשים את ידם ", המספר מוליך את הקוראים שולל. שליחת ידם היא ביטוי לאלימות במקרא ועל כן זה מתאים לאנשי העיר. נקודת התפנית של הסיפור מתרחשת בדיוק ברגע זה – הכל מתבהר לגבי המלאכים. המלאכים מכניסים את לוט הביתה וסוגרים את הדלת, כלומר כנראה שהמלאכים הם אלו ששלחו ידם. התפקיד הספרותי של הדלת הוא החוצץ בין הרשעים לבין הצדיקים. בסגירתם את הדלת יש גזר דין – צעקת העיר מוצדקת. לוט בורח, וחושש שלא יספיק להימלט, על כן מבקש שיחמלו על העיר הקטנה הסמוכה. לוט בורח לשם, ואז נאמר " השמש יצא על הארץ ". בסיום הסיפור אנו מבינים שלוט ניצל בזכות אברהם – זכות אבות.