הסיפור של סבתא שושנה בספר kismet
בחרתי לכתוב על סיפרה של סבתא שלי, שושנה לרס. שם הספר הוא: kismet( גורל או מזל בהודית ובמצרית(. הוא מתאר את כל מה שחוותה במהלך הכיבוש היפני במלחמת העולם השנייה בבורמה ועד הגעת לישראל. היא סיימה לכתוב אותו ב. 2004 הספר הצליח מאוד אבל שושנה לא רצתה שהספר יימכר לאנשים היא הקדישה את הספר לילדיה ולנכדיה.
וכך היא הקדישה את הספר: " ספר זה, שהוא סיפור חיי מוקדש ליקרים לי מכל. למשפחתי: לבניי אמנון, אורי, יעל ובניי משפחותיהם. קורות חיי אינם סוגים בשושנים, ב " שושנה " שלי לא מעט קוצים. אתם ילדיי, הרצון לגדל אתכם לתת לכם את המרב ולראותכם מאושרים היווה חלק לא קטן שעזר לי לשרוד ולהישאר בראש זקוף, נתתם לי כוח להמשיך גם כשהיה קשה. ייתכן שעם כל הרצון הטוב עשיתי די טעויות ועל כך אני מצטערת. טוב לי לראות את " השבט " שלי, ילדים ונכדים. יש המשכיות לדור הקודם ובסיס ליצירתו של דור ההמשך. זאת הברכה היפה שקיבלתי. אוהבת אתכם כל כך. שושנה."
הדרך ששושנה סיפרה לי את מה שקרה:
סבתא שלי היום בת, 80 היא עלתה ארצה בשנות ה-50 והייתה בעליית הנוער בקיבוץ גל-עד. בקיבוץ היא התחתנה עם חבר בשם אשר ואחרי זמן קצר כשהייתה בהריון אשר נהרג בתאונת דרכים והיא נשארה עם שני בנים: שמשון ואמנון.
שנתיים לאחר מכן, כשהייתה בת עשרים ושתיים היא התחתנה עם אדם מקסים שקראו לו דן וילדה לו 2 ילדים בן ובת, אורי ויעל. דן ושושנה גידלו באושר ובשמחה את ארבעת הילדים וחיו במושב ביצרון אבל המזל לא שיחק לה ושימשון בנה הבכור נהרג בתאונת מסוק. היה קשה מאוד אבל לא הייתה לה ברירה והם המשיכו הלאה בחייהם. אמנון, אורי ויעל התחתנו וילדו ילדים.
שושנה החליטה לכתוב את זיכרונותיה והיא ישבה עם דן והוא עזר לה לכתוב דברים שמעולם לא סיפרה לאף אחד מתקופת המלחמה בזמן כיבוש היפנים את בורמה( מינימר(. תוך כדי כתיבת הספר דן חלה ונפטר והספר נשכח לזמן מה.
לא היה קל לכתוב לבד את זיכרונותיה אז היא לקחה כותבת מקצועית שתעזור לה לכתוב. למרות העזרה היה קשה מאוד להוציא בבת אחת את כל אשר סבלה וחוותה במשך כל שנות המלחמה, זה לקח לה כמעט שנה להוציא את הספר!