אשדוד בסימן קריאה מעבר לעבר | Page 9

‫טומי פסטרנק‬ ‫צ’ארלי‪ ,‬אתה מוכשר!‬ ‫צ’ארלי הקטן עמד מול המראה‪ .‬הוא החזיק בכובע‬ ‫הישן של אביו עם הפפיון הקטן‪ .‬הוא דימה עצמו‬ ‫לדמות הנווד שהמציא ושעליה חשב מרבית הזמן‪.‬‬ ‫(דמות הנווד הייתה דמות מצחיקה‪ ,‬עם שפם קטן‬ ‫ובגדים מצחיקים)‪ .‬הוא חבש והוריד את הכובע‬ ‫כאלו קד קידה מול קהל‪ .‬בדמיונו שמע את מחיאות‬ ‫הכפיים החזקות שמילאו את ליבו באושר‪“ .‬יש! הקהל‬ ‫אהב אותי ואת הדמות שלי”‪ .‬אך לפתע פתאום מעד‬ ‫צ’ארלי והכובע נפל‪ .‬כשקם והתאושש‪ ,‬פרץ בצחוק‪,‬‬ ‫ומחיאות הכפיים הנמשכות של הקהל עדיין הדהדו‬ ‫במוחו‪.‬‬ ‫צ’ארלי עוד התענג על אותה ההזיה‪ ,‬כשלפתע שמע‬ ‫את אמו הקוראת לו לבוא‪ .‬הוא הניח על מיטתו את‬ ‫כובעו של אביו שנטש אותו ואת אימו לפני שנים‬ ‫מספר ופנה לחדר האורחים הקטן‪.‬‬ ‫כשהגיע לשם‪ ,‬ראה את אמו מחזיקה בספר‪ .‬הספר‬ ‫היה גדול‪ ,‬דפיו היו עבים וכריכתו הייתה מלאה‬ ‫באבק אפור ומשעמם‪ .‬הוא התיישב לידה‪ .‬היא‬ ‫פתחה את הספר‪ ,‬וצ’ארלי הקטן נוכח לדעת שהספר‬ ‫הגדול והמאובק היה בעצם אלבום‪ .‬האלבום היה‬ ‫מלא בתמונות שחור לבן‪ .‬כל האנשים שנגלו אליו‬ ‫מבעדן היו שמחים ומלאי חיים‪ ,‬אך אמו של צ’ארלי‬ ‫‪8‬‬