אשדוד בסימן קריאה מעבר לעבר | Page 26

‫נועה סלוצקר‬ ‫מילים אחרונות של חנה סנש‬ ‫בית הסוהר בהונגריה‪ .‬התאריך הוא יוני ‪ .1944‬בתא‬ ‫יושבת בחורה צעירה ומבוהלת‪ .‬שמה חנה‪ .‬גופה‬ ‫כחול ממכות שספגה לפני דקות מספר מסוהרי בית‬ ‫הסוהר‪.‬‬ ‫אותה בחורה תיעדה ביומנה את השפעות המאורע‬ ‫הזה‪:‬‬ ‫“הראש כאב מהמכות והעינויים שעברתי קודם‪ .‬יחד‬ ‫עם זאת מחשבות התרוצצו במוחי‪ ,‬הרהרתי באימה‬ ‫באיום שניתן לי‪ .‬להסגיר את סודות עמי‪ ,‬ואז אימי‬ ‫תחייה‪ ,‬או לא להסגיר את סודות עמי ואז גם אימי‬ ‫וגם אני נמות‪ ,‬אך לפחות אמות בכבוד‪.‬‬ ‫הדבר חשוב כמובן‪ .‬אבל אני שואלת את עצמי‬ ‫האם היה כלל טעם במעשיי‪ .‬בהגעתי להונגריה‪ .‬הרי‬ ‫נתפסתי אחרי הכול‪ ,‬וקיבלתי איום קשה מנשוא‪ .‬ומה‬ ‫עוד שאני צעירה‪ ,‬והחיים עוד לפני‪.‬‬ ‫החלטתי‪.‬‬ ‫כן‪ .‬יש טעם בשליחותי‪ .‬כי לפחות ניסיתי ניסיון אחד‬ ‫אמיץ במיוחד‪.‬‬ ‫לא אסגיר אפוא סודות‪.‬‬ ‫בזמן שהתהפכתי מכאב בתאי‪ ,‬חשבתי על הילדות‬ ‫שלי עם אמא ועם אבא עד גיל שש‪ .‬אבי הטוב נפטר‬ ‫בזמן הזה‪ .‬הרהרתי בכך שאולי ישנה נחמה מסוימת‬ ‫‪25‬‬