אשדוד בסימן קריאה מעבר לעבר | Page 23

‫נעמי סלובינסקי‬ ‫פגישה עם הרקדנית הידועה אנה פבלובה‬ ‫אני זוכרת את היום שבו עליתי על הרכבת מהולנד‬ ‫לאנגליה ואנה הציעה לי לשבת לידה‪ .‬לכבוד היה‬ ‫לי לשבת ליד הגברת פבלובה‪ ,‬הרקדנית הרוסיה‬ ‫הידועה‪ .‬גופה היה צחור ושפתיה אדומות כדם‪ .‬היא‬ ‫לבשה שמלה בצבע אדום ופתחה עימי בשיחה‪.‬‬ ‫מיס פבלובה ‪”:‬סלחי לי‪ ,‬אך האם הארנק הזה שלך?”‬ ‫“כן” עניתי לה‪ .‬היא נראתה נחמדה ויפה יותר מתמונות‬ ‫השחור לבן שלה שפורסמו ברבים‪ .‬היא לבשה בגדים‬ ‫שרכשה מן הסתם אצל יצרני הוט קוטור בפריז‪.‬‬ ‫משמלתה האדומה בלטה גזרתה‪ ,‬שהתרחקה מעט‬ ‫מהגוף ואפשרה לה לזוז בקלות‪.‬‬ ‫הרי היא לא הייתה אחת מפשוטות העם כמוני‪ .‬ובכל‬ ‫זאת נרגשת המשכתי עימה בשיחה‪.‬‬ ‫“היכן בעלך?” שאלתי אותה‪ .‬היא חייכה חיוך עצוב‬ ‫וענתה “באנגליה‪ ,‬אני מקווה לפגוש אותו בקרוב‪”.‬‬ ‫כבר שנים שלא פגשתי אותה‪ .‬למעשה‪ ,‬אימי‪ ,‬סול‪,‬‬ ‫הייתה התופרת בבימת אימה של גברת פבלובה‪.‬‬ ‫כשהייתי קטנה ניתנה לי ההזדמנות לרקוד באקדמייה‬ ‫לבלט‪ ,‬אך משום שהיינו כה עניים‪ ,‬אימי נאלצה לסרב‬ ‫בכובד ראש‪ .‬עד היום אני מצטערת על החלטתה‪.‬‬ ‫לפתע החלה הרכבת לנוע מצד לצד‪ ,‬הרגשתי לא‬ ‫בנוח‪ .‬קולות מוזרים שעלו מהקרון הראשי הבהילו‬ ‫‪22‬‬