המשך דבריה של טבת הרטוגס בכנס הסיכום של המסע לפולין
היום החיים מקבלים משמעות אחרת. היערות אינם כבר עצים וסבכות, מאחוריהם ישנו סיפור מייגע של יהודים שברחו ופרטיזנים ושואה גדולה
אחד מהרגעים שלא אשכח מהמסע, היה כשהתהלכנו בדממה
בקור ובגשם, ביער לופוחובה שבטיקוצ'ין, שבו נרצחו יהודים רבים, וערכנו להם מעין הלוויה בה אנו, חברי המשלחת, צעדנו בדרכם עם דגלי ישראל וחולצות המסע. בכל צעד שעשינו כך התחזקו זעקות היהודים של כאב וסבל מן המצבות המפוזרות על אדמת פולין, שהושחטו על ידי שונאי היהודים. כך גם חילחלה בי יותר משמעות המסע
ערכנו טקס מרגש סביב נרות שהדלקנו והנחנו על האדמה שבוטשה וירד גשם כבד. נראה כי השמיים בכו איתנו. דבר שמאוד נגע בי היה לראות את הנרות שמונחים בכל עבר, ורובם שמרו על אורם ולהבתם דולקים, על אף שהגשם הרב ניסה לכבות אותם. כך הבנתי, שהאש היא השתקפות התמותה שלנו - נולדת, נושמת, חיה, ומתה
אך לפני תפקידה האחרון, של האש שבכל אחד ואחת מאיתנו, נעשה מצווה אחת קטנה, ונדליק גם את האש שבאחרים כבר כבתה- וכך נשמור על ההמשכיות והקיומיות של העם שלנו - העם היהודי
10