הצצה לבית העלמין שלנו
יש האומרים שבית העלמין משקף את חיי החברה אותה הוא משלים. משוט בין המצבות אכן מעלה
סיפורי חיים מעניינים ומרתקים.
פתאום מגלים מי נקרא על שם מי, קשרי חמולות ששכחנו עליהן, שתוחלת החיים של נשים גדולה
בשנתיים משל גברים, שיש לנו יותר אלמנות מאלמנים שממשיכות לחיות בגפן 7 שנים בממוצע...
בשנים הראשונות קיבוצנו עבר תקופה לא קלה, שמתבטאת בשורה מיוחדת של קברי תינוקות וילדים
שנפטרו בדמי ימיהם. היינו עדים לטרגדיות, אסונות ומחלות שהרפואה אז טרם השכילה לטפל בהן.
לאורך השנים הקפדנו שבית העלמין ישמש רק את החיים בקיבוץ, אך פה ושם גם גילינו רגישות
לפניות בודדות חריגות.
כיום קבורים אצלנו 787 חברים, 43 הורי חברים, 9 ילדים, 7 חללי צה"ל , 3 תושבים חיצוניים.
אנו שומרים מקומות לבני זוג שבחיים. יש לנו רישיון קבורה אזרחית מהרבנות הראשית.
טקס הקבורה בעל אופי מקומי ואנו מכבדים גם בקשות מיוחדות של משפחות הנפטרים לשינויים
ותוספות לנוסח המסורתי.
גם אופי המצבות נשמר פשוט, צנוע ואחיד פחות או יותר.
הוצאות הקבורה, המצבה ואחזקת המקום ממומנות ע"י קצבאות הביטוח הלאומי, השתתפות מעטה של
משרדי הממשלה והשלמה בתקציב האג"מ. תוספות חריגות במצבות, על פי החלטותינו, ע"י המשפחות.
חללי צה"ל נקברים לפי רצון המשפחות ולכן הצלחנו לעניין את המחלקה להנצחת החייל ולקבל מענק
מכובד שאיפשר הקמת אנדרטה ופינת הנצחה לקיום טקסי יום הזיכרון הכללי.
במהלך השנים נמצאו חברים שהנושא קרוב לליבם והם לקחו על עצמם אחריות לטיפול בבית העלמין.
אני עושה זאת בתקופה הנוכחית, כ-17 שנה.
האמת שזה לא קל. זה תפקיד שצריך ל"התחבר" אליו נפשית ורגשית כדי למלא אותו טוב. החל בקשר
עם משפחת הנפטר לתאום מקום הקבורה, הכנת הקבר ודאגה לכל קיום הקבורה, בחירת הנוסח למצבה
והתקנת המצבה. הקשר עם המשפחות מספק הרבה רגעי נחת, אך לא תמיד...
אורי אבני