דבר העורך
מה אני זוכר מהחופש הגדול (או, דברים שאני זוכר באופן כללי מהכיוון ההוא):
* לקום בתשע, לשים מכנסיים קצרים ולרוץ לגליל. לעצבן את איתן חרמון.
* הריח של הירדן. מלחמות בוץ בירדן. מיון ק"ש.
* דברים שנכנסו לי לעין.
* ארוחות בוקר ברפת.
* יובל עטיה תמיד בלי חולצה.
* מסיבות במועדון של ח.ב. (לבוא תמיד אחרי 22:00. כניסה דרמטית)
* את העגיל השלישי עשתה לי אלונה, הבת של האחות.
* הבנות של הכיתה האמריקאית ה16.
* כדורגל על הדשא הגדול- יום רביעי, 22:06 –הקטנים, 22:20- הגדולים. קשיי השתייכות.
* חליבות צהריים ביום שבת עם גלעד.
* חליבות לילה. הכוכבים בשמיים.
* דברים שהשתיקה יפה להם.
* דברים שהגיע הזמן לדבר עליהם.
* גשם סגול של פרינס. הסלואו הארוך עלי אדמות.
* הירוק של הנובלס היה יפה יותר.
* צ'יפס כנרת, תירס ואפונה מקופסא, נקניקיות וקטשופ על צלחת חד פעמית לבנה והרבה דבורים
מסביב. השיזוף של אחרי כנרת.
* לקום בשתיים בצהריים וללכת להורים.
הקיץ התחיל. מתוקף תפקידי כיום אני כבר תשוש ורצוץ, כמו שאומרים- יגע. אני רק מחכה למזגן טוב
ומקלחת. באמת שלא ידעתי כמה עבודה זה חופש. וכמה אנרגיות יש לילדים. בזמני היינו עובדים כל
חופש, כמות נכבדה של ימים. אח, הרפת, הרפת. המניטו, החליבות, היונתן זיו. למי היה זמן לאנרגיה?
(אני מתגעגע לרפת)
בגליון הזה- המון דברים טובים עם ריח של קיץ. על השער- ילדי גולן וגליל. צילם: גיא קסל
תעשו חיים. ותשמרו על הילדים.
גיא קריידן