החופש הגדול
שנות הארבעים המאוחרות , כל כך מאוחרות היו עד שכולם הלכו כבר מזמן לישון ... אפילו השומר
גמר לאכול את ארוחת הלילה שלו והלך לראות אולי נשאר עוד משהו לבלוע . גם בבית הילדים היה
שקט – שקט עד כדי גיחוך . רק הבנים בחדר ב6 קצת הפריעו ... דיברו ודיברו , בעיקר על מה שלא
קורה מחר בשעה שמונה .
יאללה , מחר נגמרת שנת הלימודים , איזה יופי, צהלו הילדים תוך שהם שוכבים במיטות . המטפלת
שכבר נמאס לה מהיום הזה רבצה לה על הכיסא בפינת האוכל וניסתה לנמנם . משהו בדיבורי הילדים
הפריע את מנוחתה ולכן קמה על רגליה, סידרה את שמלתה וזעקה בקול ניחר: שקט שמה! גמרה לדבר
, סידרה את שמלתה שתוכל לשבת , ישבה וראתה לפתע את מולי עומד מולה כולו יחף ושקט. בהתחלה
נבהלה קצת כי לא ידעה מה הוא עושה שם אבל אז החליטה שאולי כדאי לשאול אותו .
מה אתה רוצה – שאלה בקול רועד .
אומרים ... שם – אמר .
מה – שאלה .
אומרים שם... לא שמה – הוסיף והסביר .
אהה – אמרה ולפתע הבינה , סידרה את שמלתה וצעקה בקול סטנדרטי – שקט שם! שקטו והמטפלת
הלכה הביתה .
זה הזמן הכי טוב לדבר – אמר אלישע ולאחר רגע הוסיף – ולהפליץ . אבל ליד חדר הבנות – אמר אהוד
ואורי אמר שכבר ניסה ויש בזה משהו. שקט היה שם בבית הילדים , שקט עד זוב דם .רק בחדר הבנים
המשיכו לדבר. נו , ועל מה מדברים הבנים כשהם לבד, בלי המטפלת ... מדברים היו על כדורגל, מחסן
החצר, ירדן ומשק חי .
אגב – משק חי – ראיתי היום את החמור ויש לו נורא ארוך טען הילד שראה את החמור .
למה – שאלו אותו הבנים האחרים .
אולי בשביל שלא יתיז על הרגליים שלו – אמר במהירות והוסיף עוד שמחר ישאל את המטפלת .
נכון – טען ילד אחר בלהט –אבל אבא שלי אמר לי פעם שחבר אחד הוא חמור גדול .
מחר נלך למקלחת הציבורית ונראה אם זה נכון – הסכימו הבנים . רק ילד אחד קטן בלי משקפיים הציע
בלחש- אפשר לראות גם בירדן . בסוף הוחלט שוב פעם שמחר הם ילכו למקלחת הציבורית ויראו .
אולי תפסיקו כבר לדבר – צעקו הבנות בכעס- טמבלים .
נו מה , בטח מפריעים לכם להסתרק – צרח עליהם אהוד והוסיף עוד – טיפשות .
ככה מדברים היו כל לילה עד השעות הקטנות , נהנים מהשקט הלילי והמיטה החמה וחוץ מזה ... מחר
אין לימודים ... יש חופש גדול .