קייקי כפר בלום – אימפריה
קייקי כפר בלום. כולנו חווים לא פעם מפגש עם הציבור הישראלי, ולא רק הישראלי ,
בתור לרופא קופת חולים, במטוס לקמצ'טקה, בטרק אי שם בדרום אמריקה או בכל פינה
נידחת אחרת על פני הגלובוס - אה כפר בלום, בטח, קייקים ,היינו שם היה כייף.
כן כולם היו פה ורבים יחזרו בפעם העשירית, חלקם מספר פעמים כל שנה.
הדבר היה ככה. בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת, לפני - 22 שנה, נשאו
שניים, דני ופיני את החזון הישועי המודרני של שייט על הירדן. כמו כל חזון נתקלו
בסקפטיות, בציניות, בחוסר אמון ואמונה. אך ללא כל אלה לא היה המעשה מוגדר חזון
חלוצי. והמלעיזים לזכותם יאמר הודו והצטרפו.
בתחילה ,מסלול השייט היה דרומה אל מעבר לסכר הפרוע ועד גשר להבות.
לפעמים נסחפו הסירות בלי ברקסים כמה ק"מ דרומה. בעיניים של היום, השייט היה ללא
אמצעי בטיחות מנמליים. למרבה המזל לא היו אסונות של ממש.
לאחר מספר שנים שונה מסלול השייט ועבר ברובו לשייט על החצבאני .
ראו שכנינו כי טוב ואמרו- אם הם למה לא אנחנו. וכך קמו עוד גופים שהקימו חברות
שייט. היו חיכוכים היו דחיפות אך כמו בוגרים התאחדנו למען המטרה וראינו שביחד יותר
נחמד. כך הצטרפו אלינו קבוצת חברים ממושב בית-הלל, וקם האיחוד (הבלתי אפשרי
תאורטית) של קיבוצניקים ומושבניקים, וביחד הגענו עד הלום.
בתקופה הראשונה היו רק סירות לשניים, בנגלה הראשונה או השנייה קנינו סירות
קוריאניות שהחזיקו אויר .1 דקות ואז טבעו, כמו הטיטניק, על יושביהם. גדלנו משבע
סירות זוגיות בתחילת הדרך לשלוש מאות סירות רפטינג המאפשרות לשבת ולשוט
לשישה משייטים, ו- מאתיים סירות זוגיות . אנחנו יודעים להשיט כאלפיים איש באחת.
כן, אנחנו הארמדה הגדולה בכל ארצות המזרח ואולי בתבל כולה לסוג כזה של כלי שייט.
בחום יולי אוגוסט "נהר" הירדן ונחל החצבאני נראים כמו כביש תל-אביב חיפה, פגוש
לפגוש, אך כולם עולים מהמים בחיוך רחב, גוף רטוב והנאה גדולה. אין ספק ששייט
הקייקים בצפון שינה את פני התיירות באזור. הגידול בתיירות בצפון כולל הקמת הצימרים
,וזאת בזכותן של "ארבע אימהות" . מאז שנת אלפיים בה יצאנו מהבוץ הלבנוני השתנו
חיינו פה באצבע הגליל. משישים אלף מבקרים בעונה עלינו למאה חמישים אלף ובשנת
השיא .1.2 ל- שלוש מאות אלף מבקרים לעונה, אחד האתרים היותר מבוקשים לבילוי
בארץ , אז הרימו ראש והגידו כן אנחנו מכפר בלום.
בטיחות המבקרים והעובדים היא בראש סדר העדיפות, כי בענף מסוכן יחסית עסקינן.
כל יום שעובר בשקט מוציא אנחת רווחה. האחריות פה גבוהה ואנחנו עושים כל שנה יותר