דבר העורך
אין לי זמן. כל היום מסתובבים, מסדרים את זה, מדברים עם ההוא והזמן חומק לו, מתמוסס. רק כשאני
יושב לקרוא עיתון, עם כוס קפה ואולי איזה עוגה, הזמן נעצר פתאום. נרגע זה הולך טוב עם אור של
בוקר והכי טוב עם האור של יום שישי. אז אפשר לשבת. לקחת נשימה ולקרוא את ה"בבית" החדש.
כן, תעזבו את הכול, עכשיו זמן שישי הקדוש- קפה, מזגן, ספה, "בבית". בסדר הזה עוד מעט צריך להכין
אוכל, עוד מעט הילד מתעורר, עוד מעט. עכשיו אתם בבית.
בגליון הקודם, התינוק, לא ציינתי, בגלל ההתרגשות, כמה אנשים ששותפים לי ליצירה ובלעדיהם הדבר
הזה, שאתם מחזיקים עכשיו ביד, לא היה נולד-
אורה לבנון, המזכירה- שזרקה את הרעיון ופתחה את הדלת. יוסי טל שנענה ליוזמה ללא הינד עפעף.
לאה סטרס, האימא של דפי המידע בשנים האחרונות שכורכת גם את הילד החדש בשכונה (הבבית). לא
עבודה פשוטה בכלל. אורית ניב שעיבדה מחדש את הלוגו הוותיק של יורם פורת ומאפשרת לי, בסבלנות
רבה להתפרע, פה ושם. אשתי היקרה, נירה, שמציקה לי ככל יכולתה כדי שהגיליון יהיה כמה שיותר
טוב. ולכל בעלי הפינות הקבועות, עד כה, שממלאים את הדפים בדברים שאפשר לקרוא רק פה. בבית.
אני רוצה להודות לכל המברכים והמפרגנים (נשמע כמו מונח חקלאי כמעט- לפרגן) על הוצאת הגיליון
הראשון, זה בהחלט עושה טוב על הלב. תודה. טוב, די עם זה. דמעה.
שבועות תמיד היה אחד החגים האהובים עליי. טרקטורים, עוגות גבינה, נשים בלבן, איזה חג! פריים
מוגדל במיוחד מהסרט הרומנטי שלנו על הקיבוץ, על נערים חשופי חזה ומלוכלכים ששבים מהשדה
לנערות צחורות. אבל באמת. איזה חג יפה. השירים והילדים וחבילות החציר. והמסורת הישנה והטובה
שמרימה ראש כדי ללקק עוד טיפה מהחלב שנשפך מזמן.
על השער, התינוקות שנולדו השנה, עם האימהות, כמובן. צילמה: טל קסל. ובפנים- שיחות עם זלדה
סונדק, אהרוני בנארי ואבישי גורדון. מאמרים, איורים ועוד.
אני קורא לכם שוב, חברי ותושבי המקום- תנו לי לעזור לכם. שילחו מפרי עיטכם. מביכוריכם, פיתחו את
המגירה ושילחו אליי. תוציאו קיטור, תתלוננו, שלחו לי את כל הזבל והפרחים שלכם. תעשו חיים.
גיא קריידן, עורך
[email protected]
תיקון טעויות מהגיליון הקודם- גליון מס 1, 21.2.2.12
* כורי ספארק ז"ל- היה בן 11 בנפלו. ולא כפי שנכתב- 11.
* טריוויה- העגלונית של הפרדה אפורק'ה הייתה לאה סונדק (וילד) – לא קשורה לזלדה סונדק.